שחר גדל והתחנך בכרמיאל, למד בבית הספר היסודי "הרעות" ובבית הספר העל-יסודי השש-שנתי "אורט פסגות". ילד שובב, רגיש, מלא חום ואהבה ומוקף בחברים.

כילד, הצטרף לחוג הכדורגל שקיימה קבוצת "מכבי חיפה" בכרמיאל, ושימש כשוער מצטיין. מהר מאוד הפך לאוהד מושבע של הקבוצה ונהג להגיע עם אביו לכל משחקי הבית ולמשחקי חוץ רבים.

עם סיום התיכון, החליט להצטרף למכינה הקדם-צבאית החצי-שנתית "מעשה בגליל" בטבריה. התכנים במכינה עניינו והלהיבו אותו, והוא התכוון לנצל את דחיית מועד הגיוס לצורך ירידה של ארבעים ק"ג במשקל והעלאת הפרופיל הצבאי. בחודשים הספורים שבילה במכינה שחר עבר תהליך משמעותי. הוא התבגר והתעצב, הגיע לתובנות עמוקות, התחבר לטבע ונהנה לצאת ולגלות מעיינות נסתרים ומקומות חדשים ויפים.

בסוף המכינה עבר ועדה רפואית בלשכת הגיוס והתבשר כי הפרופיל הצבאי שלו עודכן לרמה הגבוהה ביותר – פרופיל 97. שחר היה גאה ומאושר ורבים מחבריו סיפרו מאוחר יותר שהנחישות והמחויבות שלו להשגת המטרה נתנו להם השראה וכוח לעשות שינויים בחייהם.

ב-21.3.2021 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון, כמו סבו איתן, דודו גילי, ודודתו ניצן. הוא שימש כטען-קשר בפלוגת "מגן", גדוד 9, חטיבה 401. מהר מאוד בלט ביכולותיו ונבחר להיות חלק מחפ"ק מג"ד – חוליית הפיקוד הקדמית המתלווה למפקד הגדוד.

את תפקידו בחפ"ק מילא בצורה מעוררת הערכה, בטבעיות וברוגע, והיה חלק משמעותי מהצוות. הוא שמר על קשר הדוק עם חבריו מהפלוגה והיה אחד האנשים האהובים והמוערכים בגדוד.

במהלך השירות, הכיר דרך האינסטגרם את אודיה, והשניים התאהבו. הייתה ביניהם אהבה גדולה, אמיתית ועמוקה שמילאה את שניהם באושר ובחלומות על עתיד משותף.

בסופי השבוע שבהם יצא הביתה מהצבא, ניצל כל רגע פנוי בשביל לבלות עם המשפחה והחברים. כשאודיה נשארה שבת בבסיס, נהג לבלות עם חבריו ביום חמישי ובשישי בבוקר לנסוע לבקר אותה, כדי להספיק להיות איתה זמן רב ככל האפשר לפני ארוחת הערב המשפחתית של יום שישי. זו הייתה נסיעה של כשלוש שעות לכל כיוון, שבדרך חזור כללה תמיד עצירה לביקור אצל סבא וסבתא, ולעיתים גם במעיין כלשהו בדרך.

לאורך שנותיו במכינה ובצבא, עבר שחר תהליך מעמיק של התבגרות והתפתחות אישית. מנער שובב וסוער שהשקיע את המינימום האפשרי בלימודים, הפך לגבר צעיר, בוגר ואחראי, בעל מודעות עצמית גבוהה ונחישות להשיג את יעדיו ולהגשים את מטרותיו.

בתחילת ספטמבר 2023 יצא לחופשת שחרור והחל לעשות צעדים לבניית עתידו. הוא נרשם לקורס בנושא מטבעות וירטואליים ולמד בשקדנות, קרא את הספר "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" (מאת רובין שארמה) והתחבר מאוד למסריו, והעמיק עוד ועוד במסע ההתפתחות והחיבור העצמי.

ב-23.9.2023 חגג את יום הולדתו העשרים ושתיים וכתב לעצמו ברכה: "אני מאחל לך שתמשיך בדרך שלך, זה בסדר אם טועים לפעמים. כשיש נפילות – זה כישלון רק כשנכנעים. אז תלמד מהכול ותמשיך להפוך להכי טוב שאתה יכול כל פעם מחדש, אני יודע שבחיים לא האמנת שתגיע לאיפה שאתה הולך, אז תאמין לי שיש לך עוד ים להגיע אליו ואל תשכח להנות מהתהליך ומכל רגע. המטרה לא ידועה אז תהנה מהדרך, ומכל עץ, שביל, אבן ומכשול. אז סומך עליך ואוהב מאוד. אני מעריך אותך ממש, אתה השראה. שנה טובה ומלאה בשפע, טוב וחיוביות".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל.  אלפי מחבלים חדרו לישראל והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

שחר הוקפץ באותו הבוקר מחופשת השחרור שלו והתבקש להגיע ליחידה. הכינוס הראשוני נערך ברמת הגולן, אך יום למחרת נשלחו הכוחות לשטחי הכינוס הסמוכים לאזור עוטף עזה, במטרה להתכונן לכניסה קרקעית לרצועה.

בדרך לשטחי הכינוס, ב8/10/2023 שחר כתב למשפחתו פתק, מכתב פרידה בטלפון הנייד. את הפתק גילתה המשפחה בטלפון לאחר נפילתו:

"אני לא ארחיב במילים כי אני לא מאמין בדברים האלה, יש לי רק בקשה אחת. אם קורה לי משהו, אני מבקש שתמשיכו בדרך שלכם, להנות מהחיים היפים והטובים ולעשות דברים שעושים לכם טוב ולעולם, לחשוב חיובי ולחיות חיים ממלאים ומספקים. ממליץ לקרוא 'הנזיר שמכר את הפרארי שלו' וספרים בסגנון ולפתח מנטליות ותודעה.

"זה בסדר להתאבל, אבל זאת המציאות וצריך לקבל את זה, וגם על דברים כאלה להסתכל כשיעור/ התמודדות/ איך שתקראו לזה. תודה על הכול ועל כל מה שעברנו, אני מעריך ואוהב מאוד, אלווה אתכם תמיד".

אחרי מספר שבועות של אימונים והכנה, נכנסו הכוחות ללחימה קרקעית ברצועת עזה. שלֵו, אחד מחבריו של שחר לטנק, סיפר על התחושות שליוו אותם בקרב הפריצה:

“זה היה מעבר צר על ציר קומפניה בעזה, בדרך לחיבור ציר עם רחוב מזדקן, וכל החטיבה הייתה אמורה לעבור שם אחרינו.

אנחנו היינו בקדמת הכוח לקראת הצומת, לפנינו היו צמד D9 וטנקים של פלוגת המילואים של הגדוד. לאורך כל הציר הותקלנו במחבלים, ירי צליפה ונ”ט. קצת לפני הצומת ה־ D9 נפגע מנ”ט.

מייד המפעיל פרץ לקשר חוץ וצרח שהנהג D9 נפצע קשה והכול מלא בדם. כבר אז הבנו שאנחנו לא על מי מנוחות בהתקפה הזאת. המפעיל חילץ את הנהג מה־ D9 לטנק שהיה מאחוריו ופרק מהכלי בלי להגיד.

היה לחץ שיש מחבלים שרצים בינינו עד שהמג”ד הבין שזה החיילים. במקביל, המ”מ שהוביל את ההתקפה נפצע גם הוא, ככל הנראה מירי צלף, ככה שהצומת נחסם מה־ D9 הפגוע והכלי המוביל היה עם מפקד פצוע – מארב קלאסי ופקק אמיתי.

היו כמה רגעים מותחים שבהם המג”ד והמח”ט התלבטו האם ללכת אחורה לציר חלופי או להמשיך על הצומת.

ההחלטה של המג”ד הייתה להמשיך לפתוח את הציר ולעמוד במשימה של כיבוש המרובע הביטחוני (המקביל לקריה בתל אביב).

בשלב הזה אנחנו עוקפים את כל הכלים הפגועים שלפנינו ומייצבים מצב ככה שטנק המג”ד וטנק מ”פ המילואים בעמדות אחד ליד השני, ובעצם הם שני הכלים הראשונים בגדוד.

המתח היה גדול גם בצוות בטנק, כשהבנו שלא משחקים פה, אך גם עם המתח והפחד, היינו מסתכלים אחד על השני ותמיד שחר היה מגניב לי איזה חיוך או קריצה מעבר לתותח, של ‘הכול יהיה טוב’.

המג”ד נתן נאום בקשר עם משפטים כמו: ‘אל תשכחו למה אנחנו פה’ ו’זה בשביל ילדי העוטף’, ודברים כאלה כדי להחדיר בנו מוטיבציה.

ברגעים האחרונים, לפני שמקבלים אישור מהמח”ט להמשיך, שחר נותן צעקת ‘יאללה’ כזו בקשר למורל ולרבאק שלנו, אני תופס את הבקרים ושחר מכין פגזים בין הרגליים להטענה מהירה, וממשיכים בהתקפה.

פותחים את הציר וכובשים את המתחם בלי עוד נזק גדול לכוחותינו ועם ירי מסיבי שלנו.

אי אפשר להעביר תחושות בטקסט, אבל היו תחושות מאוד חזקות ואמיתיות בינינו בטנק ולכל מי שהיה שותף להתקפה הזו”.

ביום ראשון 5.11.2023, אחרי עשרה ימי לחימה שבהם לא יצר כל קשר עם משפחתו, התקשר שחר אל קרוביו ואהוביו. הוא נשמע שמח, מרוצה ומסופק, סיפר שטוב לו עם הצוות ושהעבודה שהם עושים חשובה ומשמעותית.

שעות ספורות לאחר מכן, נפגע אנושות מרסיס של פצצת מרגמה שנורתה לעבר הכוח, ומת מפצעיו.

סמל ראשון שחר כהן מבטח נפל בקרב ביום כ"א בחשוון תשפ"ד (5.11.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכרמיאל. הותיר אחריו הורים, אחות אח וחברה.